אני עוד אחייך את החיוך האחרון
יום הולדת הוא זמן טוב לבחון אירועי חיים משמעותיים בזמן הווה, עם מבט
לאחור וציפייה לעתיד. אז אני גיא אדרי, החוגג היום את יום הולדתי ה 42, החלטתי
להעלות על הכתב את קורותיי בשנה האחרונה. שנה בה למדתי להכיר את עצמי יותר מבכל
זמן אחר, אך יותר מזאת למדתי הרבה על אופיים האמיתי של האנשים הסובבים אותי, ואולי
על אופיים של אנשים בכלל.
היום אני הבעלים של חברה בהקמה בקפריסין, העוסקת ביבוא ובשיווק עזרים
רפואיים ומתן שירותי תמיכה בחולים עם בעיות נשימתיות. אף שאני כותב זאת כעת שחור
כל גבי לבן, אין עובדה זו מובנת כפשוטה, כיוון שהמסע שהביא אותי למקום זה ועדיין
אני בעיצומו, היה והינו מסע מרתק ומטלטל כאחת. מסעו של הילד מפרברי תל אביב שהילך
בעולם מרבית חייו כמי שתקרת בטון חוסמת את צמיחתו, הילד שכנגד כל הסיכויים החליט
להגשים חלום, חלום שיש בו עשייה שמשאירה חותם. לילד הזה עוד אחזור, אבל קודם אסביר
איך התגלגלתי, איש משפחה, נשוי לאישה אוהבת, אב לילדה מדהימה, שכיר עם משרה טובה
החי בשכונה פרברית נעימה להרפתקה שלעיתים רוממה אותי ולעיתים הפילה אותי ובעיקר
חשפה בפני את הצד האפל של עולם העסקים.
עד לפני כשנה עבדתי בחברה גדולה בתחום הרפואי כטכנאי הנשמה. עיסוק
מספק, גם בעניין והאתגר שהוא מציב בפני העוסקים בו, גם בתחושה הנפלאה המתקבלת
מלראות כיצד עבודתך מביאה עמה הקלה ניכרת לאנשים במצוקה גדולה, וגם שכר מכובד.
עבדתי תחת ניהולו של אדם שהחשבתי כחבר נפש ומורה דרך ששמו עמי בן בסט. את עמי בן
בסט אני מכיר שנים רבות, עוד בימים בהם עבדנו שנינו בחברה אחרת שעסקה גם היא בתחום
השיווק ומתן השירות לציוד עזר רפואי.
כשעמי בן בסט הציע לי לפני יותר מארבע שנים לעבור לעבוד במחלקה אותה
ניהל בחברה החדשה, הסכמתי לכך בשמחה, מתוך הרושם והאמונה שעמי מציע לי לא רק לעבוד
תחת ניהולו, אלא גם הזדמנות לקידום מקצועי ולאתגרים חדשים. על התקופה בת 3.5 השנים
תחת ניהולו של עמי בן בסט, אדלג ברשותכם אף כי יתכן ואחזור גם לכך בשלבים מאוחרים
יותר. כן אספר שסך הכול תקופה זו הייתה תקופה טובה לדידי ומשום כך העמיק האמון
שרכשתי לעמי בן בסט וגם הערכה ליכולותיו, מה שהתברר מאוחר יותר כטעות עליה שילמתי
ביוקר.
יצא הגורל כך ולפני כשנה, נעשו שינויים בהנהלת החברה בה עבדנו עמי
ואני, ועמי בן בסט פוטר מהחברה עקב חוסר התאמה בינו לבין ההנהלה החדשה, ואילו אני
נשארתי בתפקידי, אף הציעו לי סוג של רפורמה באופן ההשתכרות שלי בחברה ומעבר מנותן
שרות בלבד לאיש מכירות בנוסף למתן השירות. מצאתי את עצמי במצב חדש, כשחברי הטוב
לכאורה ומי שהיה מנהלי במשך שנים רבות עוזב ואני נותר לבד מול מערך ההנהלה החדש,
בנוסף חשתי דאגה רבה למצבו של עמי שהיה שקוע בהתחייבויות כספיות רבות על בית שבנה
ויותר מכך נולד לו בן נוסף שאותו קרא במחווה יוצאת דופן על שמי. אבל דווקא מי שבא
עם הצעות מפתות ומלאות חזון ורוח חדשה היה עמי עצמו.
הנה באותו זמן בו אני חושש
לגורלו, פונה אלי עמי בן בסט ומספר לי שכבר זמן מה על במוחו רעיון מהפכני של פתיחת
חברה למתן שירותים רפואיים בקפריסין, לא רק זאת אלא שכבר טס לקפריסין בעצמו לבדוק
את השטח ושם פגש אדם מופלא, עו"ד בשם פאריס קייריס, על פי דבריו עו"ד
פאריס קייריס הוא שר משפטים לשעבר בממשלת קפריסין ואף היה מועמד לנשיאות. עמי שיבח
אותו רבות וטען בפני שאיש זה יפתח לנו דלתות רבות בקפריסין, הן ללקוחות פוטנציאלים
וקשרים עם בכירים בממשל הקפריסאי והן עם בעלי ממון שיהיו נכונים להשקיע בחברה. כמו
כן סיפר לי עמי כי את בדיקת ההיתכנות בקפריסין ביצע יחד עם דר' גילה גדות, מומחית
בתחום פתרונות נשימתיים אותה הכרתי היטב מעבודתי בישראל, וכי אף היא זיהתה את הפוטנציאל הגלום בפתיחת
חברה שכזאת בקפריסין. עמי הוסיף וסיפר שבאמצעות עו"ד פאריס אף הכיר רואה
חשבון ומתווכת מקומית ואלה כבר עזרו לו לשכור בית שישמש כמגורים ומשרדים להפעלת
החברה בכפר הסמוך לעיר לרנקה. כמובן שעמי גם הציע לי להצטרף לחברה שלו, שיבח אותי
כאיש מקצוע וכחבר לדרך, פרש בפני הזדמנויות של קידום מקצועי ורווחה כלכלית
דמיונית. כמובן שהתלבטתי רבות וסערה נפשי, בין הרצון לשמר מקום עבודה בטוח לבין
הרצון לצאת להרפתקה היכולה להביאני לגבהים שעוד לא הכרתי, בייחוד לאחר שעמי פרש בפני
סכומים של מאות אלפי ואף מיליונים של יורו כרווח פוטנציאלי לחברה וכן מפעם לפעם
העלה את רף התפקידים האפשריים לי בדרך זו, תפקידי ניהול כמובן. ככל שעבר הזמן,
במונחים של ימים ושבועות התחלתי לשמוע מעמי מצד אחד התפתחויות מרשימות על הישגיו
בקפריסין ועל רעיונות בעלי מעוף וחזון ומצד שני על הקושי שלו להשיג משקיעים
רציניים שהוא יכול לסמוך עליהם שלא יחסמו את דרכו בניהול החברה שהוא מקים. עוד
סיפר לי עמי שהחליט למנות את עו"ד פאריס קייריס לדירקטור בחברה, גם משום שכדי
להקים חברה בקפריסין חייבים למנות לה דירקטור מקומי וגם משום שאותו עו"ד
פאריס הוא אחד המפתחות להצלחת החברה. כך כשכבר החברה למעשה כביכול קיימת חזר עמי
בן בסט לארץ ולמרות החברה החדשה שהקים בקפריסין, שהה בארץ זמן רב, למעשה, מכיוון
שלא נותר לו יותר כסף לממן כל פעילות שהיא.
כך יצא שפניתי להורי לקבלת עזרה במימון.
כדי
לסביר משפט זה, אהיה חייב לומר כמה מילים עליהם ועלי. הורי הם אנשים מבוגרים שעבדו
קשה מאוד כל חייהם על מנת לפרנס את המשפחה ולדאוג לרווחתה. כעת בזקנתם הם יכולים
לשבת, להשעין ראשם לאחור ולהביט בנחת על
ילדיהם ונכדיהם הגדלים. אני הוא בן הזקונים שלהם, ובמשך שנים רבות ידעו יחסי איתם
עליות ומורדות כמו בכל משפחה, וכנראה כדי להסביר זאת, הכי טוב שאצטט את המשפט
המפורסם ביותר מתוך הספר – "אנה קרנינה " של לב טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה
בדרכה שלה." כן, נדמה שזה יהיה התיאור הנכון ביותר להמשך סיפורי.
סיפרתי להורי, על כוונתי להיכנס לשותפות עסקית עם עמי בן בסט, אותו
הכירו היטב מאחר שכפי שכבר סיפרתי היינו חברים קרובים וכך הוא גם הצליח לרכוש את
אמונם. הורי ששמחו מאוד על ההזדמנות שנקרתה בדרכי, לבסס ולשדרג את מעמדי הכלכלי
והמקצועי, הציעו לתת לי במתנה 100,000 ₪ על מנת לאפשר לי לבסס שותפות בעלת משמעות
בחברה החדשה ההולכת וקורמת עור וגידים ששמה – Goingon- Medical
Solutions. כסף זה הקנה לי כ 35% מהבעלות על החברה
והעמיד בפני אתגרים חדשים. כמובן שהתפטרתי באופן מידי מעבודתי כשכיר, על מנת שאוכל
לצאת במהירות האפשרית להרפתקה הקפריסאית שלי.
קפריסין לראשונה לעולם תיחרט בתודעתי כאותה וילה,
אליה הביא אותי עמי
בן בסט ביומי הראשון.
וילה בת שתי קומות,השוכנת בכפר הסמוך לעיר לרנקה.הוילה
יועדה לשמש בקומה התחתונה למשרדים ואירוח ובקומה העליונה למגורים.
מחלון החדר
שיועד לי נשקף נוף בתול,
המשרה שלווה מסוג זה, שאתה אומר לעצמך
שכאן שום דבר רע לא
יאונה לי.
אף אם רציתי ברגעים הראשונים, פשוט להשתרע על המיטה, לנשום לרווחה וליהנות
ממזלי הטוב, לא היה זמן לכך. אני עצמי , רציתי לשנס מותניים ולהתחיל במהירות
האפשרית לעסוק בבניית החברה החדשה ולהפוך אותה מחזון וחלום למציאות של ממש המניבה
פרי. הימים הראשונים היו ימים של רכישת ציוד שיאפשר את פעילות החברה. כאחוז תזזית
הקמתי
